מלטונין – הורמון השינה

אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר בבקרה של מחזור ערנות־שינה הוא החשיפה לאור או לחושך. קרני האור נקלטות ברשתית העין, ומשם המידע מועבר למוח, לאזור הנקרא היפותלמוס. ההיפותלמוס אחראי על בקרה והפרשה של הורמונים, ובנוסף על בקרת חום הגוף ותפקודים אחרים המעורבים בתחושת העייפות.

מלטונין הוא הורמון המופרש בעיקר עם רדת החשיכה, ופעילותו היא בהשריית השינה. הוא מופרש על ידי בלוטת האצטרובל, הממוקמת במרכז המוח. כשיורד הערב, ההיפותלמוס מעורר אותה וגורם לה לייצר ולהפריש לדם מלטונין. שיא הפרשת המלטונין מתרחש סביב תשע בערב, אז רמות המלטונין בדם עולות ואנו מרגישים עייפים יותר.

הפרשת המלטונין מופחתת כתוצאה מגירוי של קרני אור – לא רק של אור השמש. גם אור מלאכותי של נורת חשמל, מסך טלוויזיה מרצד ומסך מחשב מפחית את הייצור וההפרשה של המלטונין. לכן רצוי לחשוף תינוקות לאור יום בשעות העירות, וכן לעמעם תאורה בשעות הערב – בייחוד בקיץ – כדי לאפשר כניסה נעימה לשינה.

במקרים רבים של קשיים בשנת תינוקות ופעוטות, השעון הביולוגי מורגל ללוח זמנים מסוים, והמלטונין יכול לתרום לתיקון של השעון הביולוגי, יחד עם חשיפה לאור יום בטקס הבוקר.

כאמור, מלטונין – הורמון השינה – מעודד ואחראי על משך השינה ואיכותה, ובעל השפעה משמעותית על השעון הביולוגי הפנימי ועל שמירת הבריאות הפיזית והנפשית שלנו.

מלטונין אצל תינוקות

אצל תינוקות, הפרשת הורמון המלטונין מתחילה להבשיל סביב גיל 6–9 שבועות, ולכן עד אז הם לא מראים העדפה לשינה בלילה על פני שינה ביום.

ברחם התינוק היה עטוף, בסביבה עם טמפרטורה קבועה. במהלך היום הוא חווה הרבה תנועה בשעות הפעילות של האם, מה שעודד אותו להירגע ולישון; ובלילה, כשהאם ישנה, היה לו מקום לנוע ולהיות בפעילות. כאשר התינוק יוצא מהרחם, החוויה החושית שלו עוברת שינוי דרמטי, וזה בהחלט משפיע על התנהלותו ועל השינה במהלך היום והלילה. מצב זה מכביד מאוד על הורים טריים, ובמיוחד על האם שזה עתה ילדה, שגופה עבר טלטלה והיא צריכה את השינה כדי להתחזק ולאגור כוחות לטיפול בתינוק.

בהדרגה, עם ההסתגלות לסביבה החיצונית, התינוק מגלה העדפה לישון יותר בלילה מאשר ביום, עקב עלייה בייצור המלטונין בגופו עם ההתפתחות. סביב גיל 4–6 חודשים הפרשת המלטונין בגוף מתייצבת, ולכן קל יותר ליצור שגרת יום של שינה ועירות במהלך היממה, וכן לייצר הרגלי שינה בריאים.

בגיל ארבע עד שש שנים רמות המלטונין מגיעות לשיאן, ומגיל בית הספר הן מתחילות לרדת בהדרגה. ככל שהילד מתבגר הן ממשיכות לרדת, מה שמאפשר לו להחזיק מעמד ערני ופעיל יותר שעות.